הסיפור שלי עם קלפים הוא סיפור אהבה ממבט ראשון. מבולבלת, לא ממוקדת לא משנה באיזה מקום בארץ ובעולם הייתי, ירושלים, בוסטון, תל-אביב. לא משנה כמה למדתי, ראיתי ועשיתי עדיין לא ידעתי מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה" ופחדתי עד הסוף להעז ולבדוק.

לפני חמש עשרה שנים, בתוך בליל התהיות, הגעתי ביום חורפי אחד, לביתה של אישה מופלאה שפתחה לי דלת לעולם חדש, מואר ומרתק – עולם הקלפים. היא מזגה לי תה ריחני וחיממה את ליבי בפריסה אינדיאנית שחשפה גילויים מסעירים ועמוקים. מיד הרגשתי חיבור לכלי המאפשר לי לפתור את תעלומות חיי.

למדתי בקורס מעמיק על "הקלפים האינדיאניים" ובכל מידע שקיבלתי ושאלות ששאלתי עלו וצצו תשוקות ישנות על עשיה ויצירה, ותשובות שאי אפשר להתעלם מהן כאלה שהחזירו אותי לרומן מורכב ובלתי נגמר עם הכתיבה והכותבת שהיא אני.

עבורי כתיבה היא חיים. בגיל 15 כתבתי את הסיפור הראשון שלי ומאז לא הפסקתי. יותר נכון לא הפסקתי לנהל דיאלוגים עם הכתיבה. היו שנים שכתבתי היו שנים שנתקעתי, באחרות כתבתי יומנים שלמים מדי יום.
במפתיע הצטלבה בדיוק באותו זמן הדרך עם סדנאות כתיבה בטבע, נשביתי בקסמי הנוף והמנחה ומסדנה לסדנה הרגשתי שאני מצליחה לכתוב את "מסע הגיבור שלי".

זאת היתה תקופה סוערת של נסיעות מפה לשם, פצעים שהתחלתי לרפא, כאבים שקיבלתי כוח להתמודד איתם ואפילו אהבתי לשירים ישראליים קיבלה תפנית מרתקת והפכתי אותה לחבילה של קלפים.
התשוקה שלי ללוות אנשים בצמתים ובמשברים הייתה שם תמיד. תמיד אהבתי סיפורים של אנשים, נמשכתי בלהט לסיפורי גבורה על דרכם של אנשים במסע של התבגרות והתגברות על קשיים וריפוי והאופן שבו הם מוציאים את עצמם לאור. תמיד עלו אלי לרגל לעצה אחרת מיוחדת או רעיון חדש. תמיד רציתי יותר ולא ידעתי למה ואיך. פתאום אחרי הרבה שנים של גישושים באפילה הדרך שלי הפכה לבהירה ידעתי מה "אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה". התחביבים שלי מקורות ההשראה שלי  הפכו ל"קלף שלי להצלחה" -הכלים ללוות אנשים ולאפשר להם לגלות שהם ספור הצלחה כל הזמן.